מבוגרים וילדים רבים סובלים מצלקות שהתפתחו על רקע כוויות. הכוויה נוצרת כאשר הגוף עובר מגע עם חום גבוה שפוגע ברקמות והורס אותן. כתוצאה מכך, עלולה להתפתח צלקת לא יפה שלעתים יכולה גם לגרום לבעיה תפקודית קשה. הכוויה נגרמת בדרך כלל ממים רותחים, תנור חם, לאחר תאונות דרכים, שריפה מאש מדורה וכו', ורמתה נקבעת על פי שטח הכוויה, דרגתה ומיקומה.
שטח הכוויה מוגדר כאזור הגוף שנפגע, וככל שהוא גדול יותר כך הכוויה קשה יותר. במקרים של כוויות קטנות עלולה להיווצר צלקת קטנטנה שקשה לראותה ושאינה מפריעה, אך במקרים אחרים עלול להיהרס שטח עור נרחב שדורש טיפול מעמיק.
דרגת הכוויה מבטאת את שכבות העור שנפגעו – כוויה מדרגה ראשונה היא כוויה שפגעה רק בשכבת האפידרמיס (השכבה העליונה), כוויה מדרגה שניה כוללת גם את שכבת הדרמיס וכוויה מדרגה שלישית כוללת את הרקמה התת עורית ונחשבת לקשה מכולן.
כוויה מדרגה ראשונה היא כוויה קלה, שבדרך כלל לא דורשת טיפול רפואי ולא משאירה צלקות (לדוגמא כווית שמש). לעומת זאת, כוויה מדרגה שניה מתבטאת בצורה קשה יותר, ועלולה להופיע ככוויה שטחית או כוויה עמוקה.
הכוויה השטחית בדרך כלל מתרפאת לבד, ומשאירה צלקת המתבטאת בשינוי בצבע העור בלבד. לעומת זאת הכוויה העמוקה מתבטאת בצבע לבן ובדרך כלל משאירה צלקות שדורשות טיפול.
הכוויה הקשה ביותר היא כוויה מדרגה שלישית, הדורשת טיפול הכולל השתלת עור וחבישות לחץ, ומאפיינת בעיקר נפגעי מלחמה, שריפות ונפגעי תאונות דרכים. חשוב לזכור שמיקום הכוויה הוא בעל מרכיב משמעותי בחומרתה – כוויה בכפות הידיים, במפרקים או בפנים נחשבת כמובן לקשה יותר ודורשת טיפול נרחב הרבה יותר.
צלקות לאחר כוויות
צלקות לאחר כוויות מתחלקות לשני סוגים עיקריים: צלקות היפרטרופיות וצלקות קלואידיות. צלקות היפרטרופיות יוצרות רקמה המתרוממת מעל העור ונשארות בגבול העור שנפגע. כלומר, אין התפשטות של הרקמה הצלקתית אל אזורים אחרים פרט לאזור הפגוע. צלקות אלה עוברות מידה מסויימת של ריפוי עצמאי ונחשבות לקלות יותר.
מצד שני, צלקות קלואידיות הן צלקות הגדלות בפראות לגובה וגדלות מעבר לגבול הרקמה הפגועה. צלקות אלה הן בעלות מרקם קשה יותר ובדרך כלל בצבע כהה. כמו כן, הצלקות כואבות ואינן עוברות ריפוי עצמאי.
פעמים רבות, הצלקות לאחר הכוויה גורמות מלבד הקושי האסתטי גם לקושי תפקודי. במקרים רבים, הצלקת עלולה להפריע לתנועת המפרק, השינוי במתיחות העור יכול להקשות על יכולת התנועה והרקמה הבולטת עלולה להפריע במהלך התפקוד היום יומי.
טיפול בצלקות לאחר כוויות
הטיפול העיקרי בצלקות לאחר כוויה הוא חבישת לחץ והשתלות עור. חבישת לחץ הוא טיפול המשמש לכוויות עמוקות מדרגה שניה ושלישית, ועוזר למניעת התפשטות הצלקת והפחתת יצירת הרקמה הצלקתית.
הלחץ המופעל על הרקמה גורם להפחתת "חופש ההתפשטות" של הרקמה הצלקתית ומביא בסופו של דבר להשטחת הצלקת ולריכוכה. במידה והכוויה עמוקה מאוד, יש צורך בהשתלת עור – טיפול המתבצע בניתוח ובא להחליף את העור שנפגע כתוצאה מהכוויה. הניתוח להשתלת עור עוזר להתמודד עם פצעי כוויה קשים ביותר, ועם מצבים בהם העור נפגע בצורה קשה מאוד ולא מצליח לשקם את עצמו בצורה יפה.
מלבד זאת, משתמשים במשחות אנטיביוטיות ובמשחות מסוגים אחרים על מנת למנוע זיהום ולדאוג לכך שהצלקת שנוצרה תישאר נקייה ובכך לעזור לה להחלים כראוי. באופן כללי, כוויות נחשבות לאחד הסוגים הקשים ביותר של פצעים, והטיפול בהם דורש זמן רב וסבלנות, אך בסופו של דבר ניתן באמצעות טיפול יעיל להחזיר לעור את היכולות התפקודיות ולאפשר המשך חיים תקין.