צלקת היא אמצעי יעיל ביותר של העור שלנו להגן עלינו מפני חדירה של גורמים מזהמים. העור נראה לנו לעיתים כאיבר לא חשוב, אך למעשה מדובר באיבר הגדול ביותר של גופנו. פרט לתפקידים שהוא ממלא במראה החיצוני, העור הוא גם חלק ממערכת החיסון.
אם נדמה את מערכת החיסון שלנו לצבא, העור הוא חיל הרגלים. קו ההגנה הראשון שיש למערכת החיסון שלנו בכדי להתמודד עם זיהומים. כל פגיעה בשלמותו של העור יכולה לגרום לחדירה של גורמים מזהמים ולמחלה.
כאשר עורנו נפצע, אחד ממנגנוני התיקון העיקריים בו הגוף משתמש הוא יצירה של צלקת. הצלקת נותנת מענה טוב לבעיה של עור פצוע ופתוח, והיא חזקה מספיק בכדי להגן מפני פציעות נוספות. החיסרון של הצלקת הוא שהיא חסרה את תכונת הגמישות של העור.
במקרים מסוימים הצלקת גדלה בצורה שאינה פרופורציונאלית לצורך של הגוף בסגירת הפצע. מקרים מסוג אלה הם מקרים שאינם תקינים.
כיצד נוצרת צלקת קלואידית
בכדי לסגור את האזור הפגום ברקמת צלקת, הגוף מגייס לאזור תאים בשם "פיברובלסטים". התאים הנ"ל יודעים לייצר חומר בשם "קולגן" שנמצא ברקמה הבסיסית של כל איברי הגוף שלנו. הקולגן בנוי כסיבים ואותם סיבים יוצרים רשת קולגן שמהווה למעשה חומר מילוי שסוגר את העור באזור הפצוע.
במצב תקין, לאחר קילוף הגלד מאזור הפציעה, ניתן לראות צלקת אדמדמה, מורמת מעט מעל העור שסובב אותה, אך בסך הכל אחידה עם פני השטח של העור. אותה צלקת תתבהר עם הזמן ואם היא קטנה מספיק, היא תשתלב עם העור שסביבה.
קיימים אנשים מסוימים להם נטייה גנטית ליצור צלקות גדולות ומעוותות שנקראות "קלואיד". קלואיד היא צלקת שנוטה לעבור הגדלה ולהתפשט אל מעבר לרקמה הבריאה ו"לטפס" גם על העור הבריא.
יצירת הקלואיד קשורה בפעילות יתר של תאים פיברובלסטים. הם מייצרים קולגן בכמות עצומה וממשיכים לייצר אותו גם לאחר שנגמר שלב ריפוי ותיקון הפצע. גדילה של צלקת קלואיד יכולה להימשך 6 חודשים ואף יותר. ברוב המקרים אין נסיגה של הצלקת וגם אין התרככות שלה. הצלקת היא ורודה או אדומה, בולטת מעל פני העור והיא קשה למגע.
הצלקת הקלואידית נוצרת בשכיחות גבוהה יותר באזור הצוואר וכן בפלג הגוף העליון- חזה, גב וזרועות. קיימת נטייה גנטית לאנשים מסוימים ליצור צלקת זו והיא בולטת יותר באנשים כהי עור וצעירים. פרט למראה המאוד לא אסתטי שהצלקת גורמת, היא יכולה להפריע בלבישת בגדים ולגרום לבושה רבה במקרים בהם היא חשופה. הצלקת נוטה לעקצץ או לגרד, דבר שמגביר את חוסר הנוחות שהיא יוצרת.
טיפול בצלקת קלואידית
חשוב להדגיש כי על אף ההתקדמות שחלה בתחום הרפואה האסתטית, המענה שיש לה כיום בנוגע לצלקות קלואידיות וצלקות בכלל הוא מוגבל. אין טיפול שמתחייב להעלים את הצלקת הקלואידית. יתרה מכך- במקרים מסוימים, ניסיון להסיר את הצלקת גורר אחריו תגובה חריפה יותר והצלקת גדלה מחדש, לעיתים בצורה קשה יותר. הטיפולים הנ"ל יכולים לטשטש את הצלקת, אך לא להעלים אותה לחלוטין
- טיפול בחבישת לחץ – לאדם שיודע שיש לו נטייה ליצור צלקות קלואידיות, מומלץ לחבוש בחבישת לחץ אזורים של כוויה או חתכים קשים בכדי להימנע מצלקת נוספת.
- הזרקה של קורטיקוסטרואידים לאזור הצלקת – יכולה לגרום לנסיגה מסוימת של הרקמה.
- קריותרפיה – טיפול בקור. הקפאה של הרקמה הצלקתית באמצעות חנקן נוזליף יכולה לכווץ את הצלקת.
- ניתוח להסרת צלקות בשילוב עם לייזר – הטיפול יעיל רק אם נעשה מיד לאחר יצירת הצלקת, כמו למשל לאחר ניתוח. אינו יעיל לטיפול בצלקת ישנה.
צילום: Michael Rodger, ויקיפדיה